פחדים של מעצבים – פוסט שאסור לפספס

מכירים את זה שאתם משוכנעים בנושא כלשהו עד הסוף?
רק עמוק בפנים אתם יכולים להודות שיש אחוז סורר של ספק, שאמנם הוא בודד, אבל ישנו.
אם נתייחס לעניין בפרספקטיבה בינארית, זה הרבה יותר משמעותי – קיים או לא קיים.

האחוז שלי הוא הסוגייה של “על איזה סביבת עבודה מעצב צריך לעבוד?” זו שמציעה מייקרוסופט או אפל.
תמיד עבדתי עם PC וזה אף פעם לא בער לי. לא למדתי בסביבה עם מקדשי פולחן שמעלים בהם קורבן של תפוחים לסטיב ג’ובס. [בדומה לכל מיני מוסדות שונים]
עבדתי על iMac תקופה, לוקח קצת זמן להתרגל אמנם, אבל סה”כ היה סבבה.
היו כמה דברים שחירפנו, אבל קשה להתחרות עם שגיאת ה- Not Responding אחרי קליק ימני כמו שרק מייקרוסופט יכולה להלחין, כדי לנגן לנו על העצבים.

בגדול זה עניין של כסף. יש הרבה דברים שאני יכולה לעשות ב13K שקלים חדשים.
אם עד היום זה היה ויכוח שהיה לי בו 1% של ספק, המצב השתנה והאחוז גדל. שחקן חדש נכנס לתמונה והוא ה Sketch.
נכון, הוא לא באמת חדש ויש לו כמה שנים בודדות בשוק. אבל הרחש האין סופי ברשת ובפרט זו של קהילת המעצבים הישראלית מתחיל להתגבר לאחרונה.
המעצבים נוהרים בהמוניהם אל היהלום שמאיים על הכתר של המלכה אדובי. חלקם גם טורחים להדגיש כמה שהם אָכְבַּר-מעצבים סופר מתקדמים בגלל שהSketch אצלם ברפטואר.

עד עכשיו סיננתי את הרעשים האלה. לא כ”כ האמנתי ששווה לוותר על מיומנות מאוד גבוהה בפוטושופ לטובת תוכנה דיי אנונימית. אבל Sketch הולכת ומשתפרת וגם לי כבר קשה, ומתחיל לי FoMO.
אני מרגישה שכולם קפצו לבריכה והם שמחים, מאושרים ומשפריצים מלא מים החוצה.
אני נשארתי בחוץ כי עוד לא למדתי לשחות [בתאכלס אני שוחה ממש סבבה זו סתם אנלוגיה].

הפחד הזה להשאר מאחורה ולהיות לא רלוונטי. לא מעודכן. מיושן.
הרי גם ככה מספרים שאחרי גיל 40 בהייטק אתה כבר לא שווה כלום.

371074_6c73

סה”כ מה שמפריד ביני לבין היהלום הם עניינים טכניים: אין לי מק בבית ובעבודה יש PC לנצח.
זה לא מסתכם רק בעבודה בתוכנות. פחד מהחמצה מקצועית מתבטא גם בללכת למיטאפים והרצאות שכולם הולכים [עושים Attending אבל בפועל רק רבע מגיעים], אז גם אתה חייב. תמיד תרגיש שהחמצת אלא אם כן נסעת עד לשם כדי לוודא שזה באמת לא היה שווה ואפשר לסמן V.

זה גם לקרוא הרבה מאמרים וכתבות שלא בטוח שמחדשים הרבה, בדומה להרצאות. ברור שזה חשוב ונחוץ, אבל הכל זה עניין של קצב ותדירות. אתה לא קורא מאמר מקצועי כל שעה עגולה? מה איתך, זה לא מקצועי.

 

אז מה כן אפשר לעשות?

קודם כל לנשום עמוק. מדובר בעניינים לוגיסטיים וטכניים שגם אם יהיו יקרים, כן אפשרי להוציא עליהם את הכסף. הרי אם היו אומרים לכם בוודאות שזה מאוד קריטי לעתיד הקריירה, אז בטח שלשלם את הסכום נראה לא ביג-דיל, כמו שנת לימודים…

חשוב גם לזכור שכל דבר בשעתו. אני כרגע שכירה בחברה שלא עובדים בה על מקים, אז כמה זה ריאלי לקנות מק [גם אם זה יד שנייה], רק כדי להגיד שאני יודעת? אני רוצה להאמין שמראיינים בארץ עדיין לא שוללים מועמדים על זה שהם לא מכירים תוכנה מסויימת. את זה תמיד אפשר ללמוד. יש הרבה דברים אחרים שלא.

פחד מהחמצה הוא סה”כ חרדה שרצה בלופים. היא לא תמיד רציונלית. נקודת המפתח היא להשקיט לפעמים את הרעשים שמייצרים אותה.

בקיצור, כן, אני מרגישה מחוץ למשחק והחגיגה. שמישהו באדובי יתעורר כבר ?

9 תגובות “פחדים של מעצבים – פוסט שאסור לפספס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים
ניגודיות