הלקוח התאכזב ולקחתם ללב – איך ממשיכים בתהליך?

ביטחון עצמי זה issue אצל מעצבים.
פעם מרגישים על פסגת האולימפוס ולפעמים גם מגיע משבר ה”אני לא יודעת לעצב”.

ביטחון עצמי גבוה יכול להוביל לחטא היוהרה ולהסתיים בנחיתה כואבת. זו כנראה המסקנה שלי מהפרויקט האחרון, שעוד רחוק מלהסתיים, אבל התחיל גרוע.

קודם כל טעיתי כשהערכתי לא נכון את הלקוח. בגלל שהוא יחסית קטן, חשבתי שהוא יתאהב בכל מה שאעצב לו. קצת שכחתי מהמוצר עצמו ואפשרתי לעצמי לעשות משהו שאחרים אולי לא יקבלו, אבל הוא בטח יאהב. חשבתי שהוא קהל שבוי.

אתוודה אפילו ואומר, שרציתי קצת לצאת מהקופסה ומאזור הנוחות של עצמי ולעשות משהו שהוא פחות “שני עופר”, כדי שיהיה לי גיוון לתיק העבודות. כדי להראות לעצמי שאני יכולה לעצב גם בסגנון אחר.

הגעתי לפגישה בטוחה שהוא יאכל את מה שהבאתי לו ויגיד אמן. מה שקרה בפועל זה שהוא עשה לי “ביצפר”. מעבר לזה שהוא ממש לא אהב את מה שראה, כנראה שלא הבנתי אותו כשהוא אמר לי “תתפרעי”.

הצגתי ללקוח דשבורד, שאמנם נראה מאוד עדכני ואפילו קצת פאנקי, אבל אצלו ה”תתפרעי” היה דווקא בכיוון הקונספטואלי. כלומר, לחשוב איך מציגים אחרת את הנתונים ולא בצורה הסטנדרטית.
למשל, אם אני רוצה להראות גרף עם פילוח של עובדים, אז במקום לעשות את הpie הסטנדרטי, אפשר להשתמש באייקונים של אנשים בצבעים וכמות שונה.

[אציין שאני מאוד שמרנית בנושא הזה. אני חושבת שכל ההתחכמויות עם להראות גרפים בצורה שונה לא עובדות במבחן השמישות. אבל צריך להבין שלפעמים זה המקום שסטארט-אפים מוצאים את הבידול שלהם.]

 

איך יוצאים מהבאסה?

אז הלקוח ביאס אותי, וממש ירד החשק להמשיך עם הפרוייקט. אין לי כוח, קחו את זה ממני, אני לא יודעת לעצב.
הקושי הוא להתנער מהגישה הרגשנית הזו. שאין מה לעשות, מגיעה לפעמים באופן טבעי כי אנחנו בני אדם עם רגשות. בניגוד למתכנתים, למשל. [סתם,נו].


כמה דברים שהייתי צריכה להבין/לעשות בדרך:

 

קודם כל, יש לציין שהוא אמנם לא אהב, וזה [גם] עניין של טעם. “אני לא אוהב סגול”. “אני לא אוהב עיצוב שטוח”.
אבל גם תוך כדי פגישה גילינו שיש כשל גם באפיון המסך. לפעמים, מה לעשות, מבינים את זה מאוחר, כשהעיצוב מוכן ולא על מוק-אפ.

צריך לחדד יותר מה לא עובד בעיצוב. פה היה המקום להבין מה הוא בדיוק רצה והתכוון. לשבת אחד-על-אחד ולדבר. פה הבנתי שמשעמם זה לא בהכרח גרף שאין בו גרדיאנטים, הצללות ומרקמים, אלא שהוא מוצג בצורה הרגילה והמוכרת שלו.

צריך גם חיזוק של קולגות/צוות. אם יש מאחוריכם כברת דרך, אז כנראה שהכל בסדר. לפעמים גם לא מצליחים וזה חלק מהלמידה. צריך את האיפוס מחדש והראייה ההיקפית יותר כדי להתחיל מההתחלה.
לגבי פרילאנסרים – נדמה לי שזו בדיוק הסיבה שאני [כבר] לא פרילאנסרית. תהיו חזקים.

איך מוציאים את הלקוח מהבאסה?

עד עכשיו דיברתי רק על עצמי. אבל בסופו של דבר, בקצה יש לקוח ששילם ממיטב כספו [או ממיטב כספם של המשקיעים] וקיבל תוצאה שלא אהב וחלקה גם לא הייתה טובה עבורו.
צריך להחזיר לו את האמון בכם.

כמה דברים שצריך לדעת/לזכור:

התנהלות פנים אל פנים תמיד עדיפה, כשאפשר. הרבה יותר קל להיות מגעיל וקוטל דרך אימיילים. כשיש בן אדם מולך השיח מקצועי יותר. אפילו בטלפון.

הטון חייב להישאר מקצועי. לא להתגונן כאילו מישהו מתקיף אותנו [שזה הרבה פעמים יכול להרגיש ככה, עדיין]. אלא לנסות להבין איפה ומה לא היה נכון.

לנסות לחפש רפרנסים טובים ומדוייקים יותר. בין אם זה של מערכת שלמה או אפילו של חלק אחד בודד. יותר מזה, אפשר לעצב חלק בודד במסך [כרטיסייה, heade, טבלה וכו’] ולשלוח ללקוח לראות אם זה הכיוון.
זה מה שעשיתי. הוא אישר ואהב. שלחתי לו ממש 5% מהמסך, בלי כלום. אחרי זה המשכתי ל20% מהמסך וגם את זה הוא אישר.
עכשיו כבר אני יכולה להמשיך לבד, כי התאפסנו והסתנכרנו על אותו כיוון. זה מאוד שונה מהמקור יש לציין.

 

מסקנות

אין דבר יותר מבאס מלא להצליח עם עיצוב. זה לא תחום שיש בו 1+1 ויודעים מה הבעיה. אבל גם במוצרים דיגיטליים וגם במיתוג למשל, יש ערכים ברורים שצריך להשען עליהם ולצאת מהם.

תתפלאו, אבל בדיעבד, הרבה פעמים כשלקוח דרש לשנות – התוצאה בסוף באמת הייתה טובה יותר בעיניי.
היו לי גם לקוחות שהיו Yesמנים. מהסוג הזה לא לומדים כלום, כי בעיניהם הכל טוב. תארו לעצמכם שכל הלקוחות היו כאלה?
כשקשה זה אומר שאתם לא באיזור הנוחות, כשאתם לא באיזור הנוחות זה אומר שלמדתם משהו חדש ואולי אפילו השתפרתם.

יש הרבה מה ללמוד מפרויקט שנכשל – אם זה מהלמה הוא נכשל ועד איך מתמודדים עם זה ברמה האישית, כמעצב שצריך למחרת לקום ולהמשיך לעבוד.

5 תגובות “הלקוח התאכזב ולקחתם ללב – איך ממשיכים בתהליך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים
ניגודיות