5 כללים לשמירה על PSD מסודר

כשקבצי PSD עוברים ממעצב למעצב, הרבה פעמים זה נגמר בבכי. יש הרבה מעצבים שלא עובדים מסודר או שמסגלים לעצמם הרגלים שיקשו על מי שיבוא אחריהם לטפל בקובץ. אספתי כמה קווים מנחים שעוזרים לי לשמור על קבצים מסודרים בשביל הבאים בתור.

 

חוק ה7

מהניסיון שלי, אם יש הרבה מעבר ל7 תיקיות ראשיות, זה כבר אומר שיש בלאגן. גם במסכים מאוד מורכבים, האיזורים מתחלקים למספר חד ספרתי. Header, Right Panel, Cards וכו’… רצוי שרכיבים שנמצאים באותו איזור במסך יקובצו יחדיו בתיקייה אחת, כדי שכלפי חוץ הכל יראה מסודר.

טיפ לשמירת הסדר עם כל התיקיות שסגורות ופתוחות:
בלחיצה על ALT + החץ של התיקייה, זה יסגור/ יפתח את כל התיקיות שמתחת, כולל הסטיילים.

 

פתיחה/סגירה של כל התיקיות בבת אחת

שמות וסדר היררכי

זה מובן מאליו שצריך לתת שמות לתיקיות ושכבות, אבל בשטח הרבה פעמים מתעצלים לתת שמות מתוך מחשבה שזה מבזבז זמן. ההיפך הוא הנכון, ככל שהשכבות יותר מפורטות, ככה יותר קל למצוא ולהתמצא.
השכבות שלרוב לא יקבלו שם מיוחד הן הצורות למינהן [כפתורים למשל], אבל טיפ קטן שעוזר לשמות על הסדר הוא ביטול האופציה של הוספת המילה “Copy” שמסרבלת את השמות.

יש גם את עניין ההירכיה של כל התיקיות. האם התיקייה העליונה בקובץ היא האלמנט העליון או התחתון? זה כנראה יותר עניין של הרגל ונוחות, אבל בגלל שאופן העבודה לרוב הוא מלמעלה למטה כשמעצבים מסך, אז לי נוח יותר לעבוד כשבעצם התיקייה העליונה היא זו שעוצבה אחרונה, כלומר באלמנט התחתון ביותר במסך.

 

אובייקטים חכמים

הרעיון מאחורי סמארט אובג’קטים הוא סה”כ דיי ברור, אבל אני גם משתמשת בהם כדי להקל על הסדר בקובץ. במקרה של מסכים ממש מורכבים עם הרבה אלמנטים זהים בין היתר, אני מקבצת אותם לאובייקט חכם אחד כדי שהקובץ לא יהיה עמוס מדי בשכבות.

אמנם כשרוצים לערוך בחזרה זה מעט מעצבן שזה לא נעשה “לייב”, אבל זה חוסך הרבה בלאגן.
זה לא מקל על גודל הקובץ, אבל כן חוסך במשאבי רינדור.

 

הם השטן Layer Comps

לא ברור למה מעצבים כ”כ אוהבים להשתמש בזה. זה הפיצ’ר שהכי מתיימר להיות יעיל, אבל עושה לגמרי את ההיפך.

הכל טוב ויפה עד שצריך לעשות שינויים בעיצוב – ותמיד יש שינויים לעשות. העיצוב מתחיל להתבלגן ובטעות דורסים דברים שלא צריך.
גרוע מזה, מעצב שלא מכיר את הקובץ לעולם לא יוכל להסתדר עם זה מבלי לדפוק את הראש בקיר.

יש תחליפים טובים מזה – שימוש בקנבסים או בשכבות מוסתרות שצריך ‘להדליק’ אותן כדי לראות את המצב.

 

מרוב צבעים לא רואים את היער

השימוש בצבעים של השכבות צריך להיות מאוד ספציפי. אם צובעים כל תיקייה שנייה בצבע אחר זה מאבד מהאפקט. אני בדר”כ שמה צבעים לשכבות שהן מוסתרות. למשל, מצב HOVER או כל משהו אחר שהם לא חלק מהבסיס של העיצוב. ברגע שהשכבה צבועה ומוסתרת והיא מעלה כל התיקיות האחרות, זה ברור שמדובר בהתנהגות מסויימת במסך. מה שמתקשרת לעניין ה Layer Comps.

נכון שיש מגמה ובאז סביב המעבר לשימוש בסקאצ’, לפעמים גם בצדק. הפוטושופ עדיין לא נותן פתרונות מלאים שמותאמים במיוחד למעצבי ממשק משתמש. המעבר לתוכנה החלופים יכול להיות יקר וחשוב לזכור שאדובי היא עדיין אחת מענקיות התוכנה שדומיננטיות בשוק המעצבים.

יש לכם טיפים נוספים להמליץ עליהם? ספרו לי 🙂

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים
ניגודיות